מוסיקה בעבודה עם ילדים

  למה ילדים אוהבים מוסיקה? למה הטיפול במוסיקה מתאים כ"כ לעבודה עם ילדים ואילו ילדים מתאימים לטיפול דרך מוסיקה.

על שאלות אלו אנסה להשיב במאמר הבא:

 מנסיוני למדתי כי העיסוק המשותף במוסיקה בין המטפל לילד בחדר הטיפול, יוצרת מרחב יצירה ייחודי אשר הופך את העשיה ואת השפה הטיפולית למקום מכיל שאינו מאיים. כך, הילדים ייטו לעשיה משותפת הרבה יותר מאשר בדיבור מילולי שלעיתים עלול לאיים.  בעשיה הייחודית הזו נוצר קשר מיוחד בין הילד למטפל.  קשר זה הוא בסיס האמון הראשוני שכה חשוב להמשך העבודה הטיפולית.

למי מתאים הטיפול דרך מוסיקה?

ילדים שהם פאסיביים או מתנגדים- המוסיקה שהמטפל יוצר בחדר ממלאת את החלל בצלילים שהמטופל אינו יכול שלא להרגיש, לקבל או פשוט להיות שם איתו. כך שתפקיד מרכזי וחשוב של המוסיקה בעבודה שלי עם ילדים אני מייחסת לחלק של התקשורת והיחסים הנרקמים סביב העבודה המוסיקאלית.

ילדים עם קשיים חברתיים - לעתים קרובות מראים לנו שהם נהנים ממוסיקה וקול ובמקרים מסוימים הם יותר פעילים ופחות מבודדים כשמוסיקה מעורבת בתהליך התקשורתי.

ילדים עם בעיות תקשורת - כשהולכים אחורה לצורת תקשורת מאוד מוקדמת,  ניתן לאמר כי ה"דיבור"שאמהות משתמשות עם ילדיהם הוא יותר מוסיקאלי מאשר וורבאלי. האינטונציה מאוד מוגזמת,  וההטעמה של הברות מסויימות מודגשות. . מילים או ביטוי קצר חוזר פעמים רבות, הרבה מעבר לדיבור רגיל.המשמעות של המילים הוא לא חשוב.  התינוק מגיב לאיכות הקול,  לצלילים המוכרים ולשינויים באינטונציה.יש המאמינים שכמה מהפרעות התקשורת מתפתחות כשהילד נאבק ללמוד לדבר.מוסיקה,  שהיא יותר כמו התקשורת הפשוטה והמוקדמת הזו תהיה יותר נגישה ומושכת במקרים אלו של טיפול בבעיות תקשורת .תכונה נוספת המשותפת הן לחילופי המילמולים בין התינוק ואימו והן לדיאלוג המוסיקאלי,  היא -  שלא כמו דיבור מילולי, הצלילים שמשתמשים בהם יכולים להתפרש בדרכים מגוונות. כמו כן,  שלא כמו דיבור, שבאופן רגיל מכוון להשמע ע"י אדם נוסף,  מוסיקה יכולה להיות מכוונת למבצע עצמו,  הילד יכול לבחור האם הביצוע מכוון לאחר או רק בשבילו,  ילדים שרגילים לבודד את עצמם ולדחות כל מאמץ לתקשר עימם יכולים ''לקחת את הזמן" להגיב למטפל ש'מעמיד פנים' שהוא מנגן לעצמו.  מהצד השני, לא ניתן להתעלם מצלילים כמו שניתן למשל לעצום עיניים או להסתובב.  לכן, הילד יכול לקחת את הזמן להגיב למאמץ התקשורתי הזה.

פאן נוסף של המוסיקה הינם שירי הילדים. שירי ילדים מאופיינים ע"י הרמוניה פשוטה,  מלודיה שקל לזכור,  ומעל לכל,  מבנה רתמי פשוט והרבה חזרות.  ילדים לעתים קרובות ייטו למחוא כפיים ולשיר את הצליל הנכון לפני שהם מבינים או משתמשים במילים הנכונות של השיר.  היכולת לזהות ולשחזר 'תבניות צליליות' נרכש כנראה מאוד מוקדם, הרבה לפני הדיבור עצמו. דבר זה מסביר מדוע מוסיקה או חריזה חוזרת עם תבניות קצב צפויות יהיו יותר נגישות לילדים עם בעיות תקשורת מאשר דיבור רגיל. העובדה שלרב שירי הילדים יש התחלה וסוף ברורים היא גם מקור לסיפוק לילדים שיכולים להרגיש שהם השלימו וסיימו משהו.  זה במיוחד חשוב לילד שמבולבל מדיבור רגיל ולכן צריך את התחושה של הישג וסיפוק שיכולים לנבוע משירה ומחיאת כף של שיר פשוט עם אדם אחר.

העובדה שלשיר מתווסף לעיתים גם תנועה או ריקוד הוא גם מושך לילדים. זה לא ברור בדיוק למה פעמה חזקה נותנת לנו דחף לקום ולרקוד או לרקוע ברגליים.  מכל מקום,דחף זה מתפתח מאוד מוקדם ונראה שהוא יותר פיזי מאשר תגובה אינטלקטואלית.  תינוק יתנועע ו'ירקוד' למוסיקה ויהיה מרוצה במיוחד אם אדם מבוגר או ילד אחר יקחו גם חלק בעשיה. זו דרך מצויינת לילדים עם בעיות תקשורת לחלוק ולהנות ממוסיקה עם אדם מבוגר.  ההנאה המשותפת ממוסיקה יכולה להוציא ילד מהבדידות שלו.

כשגדלים,  המוסיקה מטפחת קשרים ביחסי-גומלין.  כשילדים שרים ביחד, למשל, הם חולקים הנאה בגילוי וחברות בדרך חדשה,  וכן,  לא במקרה השירים המושמעים ברדיו עוסקים ברובם באהבה,  אינטימיות,  וחברות.

כך שגם בעבודה הקבוצתית -  למוסיקה תפקיד חשוב ביותר וכן היא משמשת ככלי לתקשורת. היא ממשיכה וטוענת כי עשיה מוסיקאלית מחייבת מגע (לא במובן פיזי) בין שני אנשים.  אם בנגינה,כך ששני המשתתפים חולקים יצירה משותפת,  אם בהאזנה,  כך ששניהם חולקים חוויה רגשית משותפת וכד',  מגע שכזה חיוני לחיינו,  וברגע  שמגע כזה מופיע,  אנו יכולים לחוש הנאה,  מלאי מרץ והערכה הן לעצמנו והן לאחרים.- 

ילדים עם קשיים רגשיים - סקלס בעבודתה מציינת כי "אומנות המוסיקה כוללת מעצם טיבעה ותכונותיה הסגוליות את האפשרות לביטוי רגשי" (סקלס, 1990: 56). היא ממשיכה וטוענת כי "ביטויים ריגשיים אלו מאפיינים גם מצבים גופניים וגם נפשיים ובאמצעותם ניתן להשפיע על הפעילות הגופנית והנפשית. המרכיבים הריגשיים המרכזיים במוסיקה מתבטאים:

1.      בשינויי טמפו.

2.      בשינויים בדינמיקה.

3.      בשינויים בגובה צליל ובמנעד.

4.      בשינויים בגוון.

מצב רגשי סוער משפיע על הטמפו, הרחבת המנעד הקולי והגברת העוצמה.  במידה ומטופל מאלתר מוסיקה בעלת מרכיבים כנזכר לעיל,  ניתן יהיה להניח כי הוא אכן מבטא כעס, שמחה, טרנס-אקסטטי ועוד. כלומר, הנוסחה של מהירות רבה, עוצמה מוגברת ומנעד נרחב, מאובחנת כביטוי של עוררות רגשית (שם, 90).

לסיכום: המוסיקה הינה מדיום המתאים מאוד לעבודה עם ילדים הן מהפאן הצלילי, הן מהפאן הרגשי והן מהפאן ההתפתחותי. ככלל בעבודה קבוצתית עם ילדים יש פעמים שהעבודה האומנויתית נותנת נדבך נוסף לעבודה הקיימת, לעיתים אף מצליחה להגיע למקומות לא מודעים כשהדיבור המילולי משלים את אותה עשיה ומביא מקומות אלו אל המודעות, כך ששוב, ניתן מקום לעיבוד ולתהליך טיפולי נכון.